לתלמיד נעם סגן-כהן
לתקופה של מסע כומתה של 19 ימים בארגנטינה, צ'ילה וברזיל
לשון: מקפיד על שפה עשירה ומדוקית כמו למשל "חבל על הזמן", "סוף הדרך" ו"כאילו"...
אורך רוח: נדיר מסוגו. לשאלה האינסופית "האם אפשר להשאיר משהו באוטובוס?" עונה תמיד בסבלנות אין קץ: "כן, זאת הכספת שלנו".
ידע: לא משהו, למרות שסיפר לנו סיפורים הזויים בהם איך הסיסים חודרים בתעופה לתוך המפל
וידוא למידה: לא הקפיד לבחון האם החומר נקלט ע"י התלמידים. לראייה: עד עתה אנו מתוועחים האם במפל יש סיסים או סנוניות, ולא יודעים את ההבדל בין נשר שחור לפריגטה ו/או קונדור. 
חינוך גופני: חייב לשפר את יכולותיו, מאחר שהוא מהווה דוגמא רעה לכלל מעריציו שנסעו שעות ארוכות באוטובוס והלכו רק דקות ספורות ברגל.
תזונה: אוי גוועאלד!!! אוכל ללא הרף אך ללא פתיחת חור נוסף בחגורה. המשקל העודף של כולנו על מצפונו הלא כל כך נקי.
כושר חיזוי: מגלה אדישות מוחלטת לסוגיית מזג האוויר: חם, קר, לח או יבש. זה פתטי לחלוטין להטיל באופן חסר תקדים וחסר אחריות על המטיילים עצמם את הדאגה לארגן את מזג האוויר. 
תנ"ך: התלמיד לא מאוזן, לעתים מפקפק בקיומו של האל, ובשבעת ימי הבריאה, ומאידך - מסרב בעקשנות להשתמש במילה 'נפטר' ביחס לגויים, ומאמין בתורה הלא מוכחת של דארווין. 
הקפדה על מצוות: מקפיד על מצווה קלה כחמורה, כלומר - אוכל חזיר עם גבינה ללא בושה.
מזל: לתלמיד מזל מן השמיים - נופלות לו רקדניות טנגו בשכונת לה-בוקה, ללא תכנון מראש ובמפתיע. כמו כן נפלו לו לעתים מזומנות לתוך הידיים אמפנדות, שוקולדים ובקבוקי מים.
מחול: התלמיד מראה בקיאות בתיאוריה של הריקוד הארגנטינאי (טנגו), אך עליו לשפר יכולויתו בסלסה הברזילאית. 
צילום: עיסוקו האובססיבי בצילום ויכולתו המרשימה ועטורת הפרסים, מותירה את האחרים עם רגשי נחיתות, כואבים, דואבים וחפויי ראש. 
חשבון: סופר עד 16 ללא בעיות כלל. מעבר לזה אנחנו לא יודעים.
לסיכום:
לחניך יש פוטנציאל לא רע להדריך קבוצות בחו"ל, אך לא ניתן לטעון זאת בפסקנות, כי הקבוצה הפעם היתה משובחת באופן מיוחד ויוצא מן הכלל. על כן עליו להוכיח את יכולותיו ב- 24 השעות הקרובות, כדי לקבל הסמכה קבועה.