עד עשרה בחודש דצמבר האחרון
עיקר השכלתי על האינדיאנים בא מספריו של קרל מאי, אסיר גרמני שרגלו מעולם לא דרכה על אדמה אמריקנית. קרל מאי מתאר יצור אכזר המסתער על אויבו בצווחות מקפיאות לב ויוצא מן הקרב עם צרור קרקפות נוטפות דם של אזרחים אמריקאים חרוצים ותמימים ואלמלא עצמת אגרופו של יד הנפץ שנעזר בוינטו המשת"פ היתה אמריקה כולה אדומה עד היום.
בא בחור מישראל הרחוקה ומנסה בדרכי נועם תוך הפגנת ידע מדהים  של בור סוד, לשכנע אותי שהחברה הקטנים והרזים הללו, שלידם אני הקטן מרגיש גוליית, שמחופים בהר של נוצות
 וקישוטים אחרים ושהחגיגות מפוצצות החזיזים והאזניים שלהם מושכות קהל מכל  העולם, הם בעצם הטובים העשוקים שהוורודים המכונים בפי עצמם לבנים, ספרדים במקרה הזה ולא אשכנזים, הם הרעים שחמסו את עברם העשיר וקטלו את עתידם המזהיר. נו מילא. ואיך הזאטוטים הללו בנו ערי ענק והרימו טונות של אבנים בצורה כל כך מדויקת בלי העזרה של אריק פון דניקן?!
 ‏אז קנינו ערימות של צעצועים לילדים ומחרתיים כבר לא נזכור שם אחד של אינדיאני אחד אם נועם  לא ישלח לנו  ספר עבה שישכנע אותנו אחרת...
המזל הטוב הוא שהיתה לנו קבוצה מהאגדות. ביניהם עוד בריון קומת קרקע, זיו, המוריד עם סיגל שלו המורה ליוגה, את הגיל הממוצע בעשר שנים. הוא שמר על המורל גם בעליות הכי קשות ובמוזיאונים... ישנה גם אלת הפיריון או המורה למין, יוסי מלך הצמחים, כמה חקלאים מצטיינים והרבה אינטליגנציה למטר מרובע - קצת קרעכצן פה ושם ואיכשהו יצאנו מזה בחיים.
 ‏ולך נועם, בינינו, (ושאף אחד לא ישמע) אתה תותח  ללא רתע - אבל שזה לא יעלה לך את השתן לראש....
 ‏צריך לומר תודה מיוחדת למדריכים המקומיים לברנרדו החכם והרגיש, לגבי הידענית והמסודרת ואחרונה חביבה מאד - מיצי היעילה, הזריזה והנעימה . גם מילה לנהג הלהטוטן סאול שעבר את כל הסלאלומים בלי ששערה תיפול מראש של איש.
 ‏ובואו נתחיל לעבוד על הטיול הבא.. מרים ויורם שושני