האתר הארכיאולוגי בצ'יצ'ן איצה מפורסם בשל המקדש לאל קוקולקאן (הקרוי בטעות "המצודה") ובשל הבאר הקדושה (סנוטה) שבתחומו. בעיקר יצא שמו בשל המחזה המרשים המתקבל פעמיים בשנה, בימי השוויון, על גרם המדרגות של המקדש. הקדמונים בני המאיה תכננו ובנו את המקדש כך שבדיוק בתאריכים חשובים אלה (21 בחודש מרץ ו- 22 בחודש ספטמבר) ייצור הצל שמפילה קרינת השמש את צורת גופו של האל קוקולקאן, שפסל ראשו הוצב בתחתית המקדש. בצהרי היום באותם שני מועדים מתקבל נחש ענק הזוחל במורד הפירמידה ולו ראש אבן מפוסל ומרשים, שכן קוקולקאן הוא אל "הנחש המכונף" (או "נחש הנוצות") והוא מן האלים החשובים במיתולוגיה של המאיה. סיפורה של צ'יצ'ן איצה, שקמה לפני כ- 1500 שנים בצפון חצי האי יוקטן והיתה מרכז איזורי חשוב לבני המאיה, כולל פרקים מרתקים לא פחות מזה של המקדש לאל קוקולקאן. עם קריסת תרבות המאיה הופיעו באיזור הטולטקים, שהגיעו מהרמה המרכזית של מקסיקו, והביאו עמם השפעות חדשות ושונות כמו הקרבת קורבנות אדם. העיר ירדה מגדולתה וכמו כל האתרים ברחבי ארץ המאיה, גם פה השתלט הטבע על מעשי ידיו של האדם. גם לאחר בואם של הספרדים נותר המקום נטוש ועזוב, והתודעה לחשיבותו ההיסטורית והארכיאולוגית הופיעה רק לאחר ביקורם של סטיבנס וקת'רווד ב- 1841. צמד חוקרים אלה היה הראשון לבצע מחקר ותיעוד מסודר של האתר, והספר שפרסמו כשנתיים לאחר מכן תרם רבות לפרסום האתר ולמשיכת חוקרים והרפתקנים רבים לאתרי המאיה הרבים הפזורים במרחבי חצי האי יוקטן וברמות גואטמלה. בהרצאה אספר גם על חוקרים נוספים שהגיעו לאתר, ותרמו כל אחד מתחומי מומחיותו, כמו מודסליי, מורלי, תומפסון ואחרים. בתחילת המאה ה- 20 נחקרה הבאר המקודשת ובקרקעיתה נמצאו הרבה מאוד חפצים עשויים זהב, נחושת, ירקן ועוד. למרבית ההפתעה, נמצאו בשכבת הטין שהצטברה בקרקעית גם שיירי בד, כלי נשק מעץ והחשוב ביותר- שרידי אדם. היו אלה גברים צעירים שהושלכו לסנוטה כמנחה לאלים. מספר המבקרים באתר, שהיה תמיד גדול, עלה מאז נבחרה צ'יצ'ן איצה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים (יולי 2007), וכיום פוקדים את האתר כמיליון ורבע מבקרים בשנה. חלק גדול מהמבקרים מגיע מעיר הנופש המפורסמת קנקון, השוכנת בצפון מזרח חצי האי יוקטן, מרחק ששעתיים וחצי נסיעה בסך הכל. בואו להכיר את התבליטים, הציורים, המבנים המרשימים, וכמובן - את מקדש קוקולקאן ואת הסנוטה המקודשת באתר המרשים.