ירוק עולה
כתב: נעם סגן-כהן
"העתיד של הילדים שלי תלוי בתיירים שיגיעו לכאן בגלל הגורילות". כך סח לי מילטון, הגשש המקומי שפילס את דרכנו במעלה יער הגשם העבות של רכס הרי וירונגה, בדרך לפגישה מרתקת, ייחודית ונדירה עם גורילות ההרים. רק שנים ספורות לפני כן, בשנת 1993, הוקם הפארק הלאומי בווינדי (Bwindi impenetrable National Park) בדרום מערב אוגנדה, בגבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ורואנדה. זוהי דוגמא מצוינת של פרוייקט שימור בעל חשיבות עליונה, המהווה מוקד משיכה לתיירות אקולוגית. מילטון עצמו התפרנס מצייד חיות בר עד שהצטרף לצוות הפארק הלאומי, העובד בשיתוף פעולה מלא עם "תכנית השימור הבינ"ל של הגורילות" (IGCP). בני משפחתו של מילטון, חבריו ורבים מאנשי כפרו, מתפרנסים כיום, מי באופן ישיר ומי באופן עקיף, מהתיירים המגיעים כדי לפגוש פנים אל פנים את קופי האדם הגדולים בעולם, במקום חיותם הטבעי.
כעת ברור מדוע עתיד ילדיו של מילטון תלוי בתיירות הנכנסת, וכמה חשובה אוכלוסיית הגורילות בטבע לתיירות זו, שהיקפה מוערך ב- 3 מיליון דולר בשנה. כשמוסיפים את הכנסות בתי המלון, המסעדות, שירותי התחבורה ושירותים תיירותיים נוספים, מתקבלת הכנסה של כ- 20 מיליון דולר, בה חולקות אוגנדה, רואנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הגידול הניכר בתיירות והפיתוח הנלווה לו מתנגשים, לכאורה, במטרה המרכזית, שהיא מזעור ההשפעה הסביבתית. עם זאת, המאזן הסופי הינו לטובת קיום הפעילות התיירותית, שכן בלעדיה לא יימצאו המשאבים לשיקום ולשימור היער, למחקר ולמעקב אחר הגורילות, ולקידום הקהילה המקומית. הנסיונות למזער את ההשפעה הסביבתית באים לידי ביטוי בהגבלות חמורות על מספר התיירים שיצפו בגורילות מדי יום (רק שישה לכל קבוצת גורילות), על מספר הקבוצות הנצפות ע"י מבקרים (רק שתי קבוצות מתוך 26 הידועות לחוקרים), וכן בהקפדה על בריאות המבקרים (מבקר שלקה בהצטננות, למשל, לא יוכל לצפות בגורילות).
בשנים שחלפו מאז המפגש עם גורילות ההרים באוגנדה, ביקרתי ביעדים רבים בעולם, ונחשפתי למגמה הולכת וגוברת של מיזמים תיירותיים המתגאים בכותרת "תיירות אקולוגית". האפשר שהמונח 'יירות אקולוגית' הפך בשנים האחרונות פופולרי מידי? כולנו נתקלים בפרסומים רבים של אתרים שהכתירו עצמם "ירוקים" ומנסים למשוך אותנו, התיירים, להגיע דווקא אליהם, בגלל הניחוח הירוק שהם מפריחים לחלל האוויר. יתירה מזאת, חברות רבות ואף מפעלי תעשיה שונים, מנסים לצבוע עצמם בירוק באמצעות תרומה לארגון ירוק כלשהו או לפרויקט מסוים, והכל כדי לשכנע את דעת הקהל שאין בפעילותם סכנה סביבתית (ראה ההסבר למונח GreenWash במסגרת "מה זה בכלל אקולוגיה?").
אז בסמכותו של מי לקבוע את הקריטריונים לקבלת "תו ירוק"? ומי מחליט האם מלון, או כל מיזם תיירותי אחר אכן עומדים בקריטריונים הנדרשים? האם המלון שבו לנתם לאחרונה, המבקש שיתוף פעולה מאורחיו בצמצום כמות הכביסה, על מנת להפחית השימוש במי כביסה ובחומרי ניקוי כימיים הוא "ירוק"? "אקולוגי"? או שמא זה לא מספיק? ואם הוא מפריד את הפסולת או ממחזר פסולת אורגנית? ומה באשר להחלפת הנורות לנורות חסכוניות? ושימוש באנרגיה סולרית? אז איך נדע אם אנו נותנים יד למיזם שיש בו התחייבות אמיתית לשימור הסביבה, או סתם מפרנסים מישהו בעל יכולת שיווקית טובה? האם "תו ירוק" מהווה בטוחה כי אכן לא נגרם כל נזק סביבתי?
את המונח'תיירות אקולוגית' טבע Hector Ceballos-Lascurain, אדריכל, פעיל סביבה ויועץ תיירות מקסיקני, רק בשנת 1983. עד היום אין הגדרה מוסכמת כלל-עולמית למונח זה, וניתן למצוא הגדרות רבות ושונות, אשר המקובלת שבהן, משנת 1990, היא זו של 'האגודה העולמית לתיירות אקולוגית': "תיירות אחראית באזורים טבעיים, השומרת על הסביבה ומשפרת את רווחת התושבים המקומיים".
ארגון 'תיירות אקולוגית אוסטרליה', שנחשב כיום המוביל העולמי בתחום זה, הגדיר תיירות אקולוגית כ"תיירות... המתמקדת בחוויית אזורים טבעיים באופן המטפח הבנה, הערכה ושימור סביבתי ותרבותי".
הגדרה מקובלת נוספת ומורחבת יותר, אומצה בשנת 1996 על ידי 'האיגוד העולמי לשימור' (IUCN): "תיור וביקור אחראי (מבחינה סביבתית), באזורים טבעיים, למטרות הנאה והערכה של הטבע (וכל מרכיב תרבותי נוסף, מהעבר וההווה) באופן המקדם שימור, ממזער השפעה שלילית של מבקרים ויוצר הזדמנויות למעורבות פעילה ומתגמלת כלכלית-חברתית של התושבים המקומיים".
העובדה כי אין הגדרה אחת מוסכמת למונח 'תיירות אקולוגית' נובעת, ככל הנראה, מריבוי בעלי העניין, ההיבטים והאינטרסים המעורבים בתחום, כמו גם מהקושי להבהיר ולהבין את המושג'פיתוח בר קיימא', שהוא אחד העוגנים של התיירות האקולוגית.
הבה נבחן את צמד המילים "תיירות אקולוגית". "תיירות" ו"אקולוגיה" יחדיו? הרי אלה שני דברים הסותרים, לכאורה, זה את זה. יש כאן קונפליקט אדיר: מצד אחד הרצון והצורך להביא מסה קריטית של מבקרים, כדי לקיים את העסק התיירותי כעסק כלכלי לכל דבר, ומאידך הרצון לצמצם ככל האפשר את ההשפעה על הסביבה, למרות המבקרים הרבים והתשתיות הדרושות להם.
עפ"י ארגון התיירות הבינ"ל, התיירות האקולוגית תופסת כ- 20% מנפח התיירות הבינ"ל, והיא גדלה בקצב גדול פי שלושה מקצב הגידול בתיירות הכללית. אם לדבר במספרים, אזי מספר התיירים בעולם גבוה כיום מ- 800 מיליון, וזאת בהשוואה לכ- 25 מיליון תיירים בשנת 1950, כ- 166 מיליון תיירים בשנת 1970, וכ- 457 מיליון תיירים בשנת 1990. במילים פשוטות, מדובר בכ- 160 מיליון תיירים, הלוקחים חלק בפעילות המוגדרת "אקולוגית". גם אם רק בחלק קטן מהמקרים מדובר במיזמים שבפעילותם יש התחייבות אמיתית לסביבה, הרי שעם נתונים כאלה אין להתווכח: כולם רוצים לקפוץ על העגלה הדוהרת של התיירות האקולוגית, ולנגוס נתח גדול ככל האפשר מהלהיט העכשווי.
כיום מקובל כי התיירות האקולוגית ממוקמת בנקודת החפיפה של שלושה תחומים: חינוך, קהילה וסביבה. כמודגם באיור, איזור החפיפה בין תחומים אלה חייב לספק גם רווחיות עסקית, החיונית לקיום ה"חבילה התיירותית" כולה. מדובר, אם כן, בתיירות הכוללת חוויה חינוכית מעצימה במסגרת פעילות הקשורה לשימור הסביבה, ומספקת רווחה לקהילה המקומית, ולמעשה, פרנסה לתושבים לטווח ארוך. אם נשוב אל מילטון, ידידנו הגשש מיערות אוגנדה, נבין היטב את השילוב: הרס יער הגשם והכחדת הגורילות עשוי להביא ממון רב בטווח הקצר (מכירת זכויות הכריתה לחברות זרות, למשל), אולם לאחר תקופת שפע קצרה, לא יוותר מאומה, והתושבים יישארו חסרי כל. לעומת זאת, הגנה על היער ועל המגוון הביולוגי שבו, עשויה לספק פרנסה למספר רב של תושבים, במגוון גדול של צורות תעסוקה, וזאת – לטווח ארוך. גם ילדיו של מילטון יהנו ויוכלו להמשיך ולהתקיים, אם רק יוותרו גורילות הרים ובעלי חיים אחרים שימשכו תיירים לאיזור. כל זאת מתוך הנחה כי בתשתיות שייבנו בעבור התיירות יהא נזק סביבתי קטן ככל האפשר.
במאמר שהתפרסם במגזין Planeta - Global Journal of practical EcoTourism בשנת 1995, ניסה ג'ון שורס (John Shores), מומחה למדיניות, כלכלה וניהול משאבי טבע, לנסח שיטת דירוג לתיירות אקולוגית:
רמה 0 – דורשת שהמטיילים ייחשפו לרגישותה ולפגיעותה של המערכת האקולוגית שבה הם מבקרים. כאן מדובר בסף הרגישות הנמוך והבסיסי ביותר.
רמה 1 – דורשת תמיכה כספית של התייר למערכת האקולוגית (לדוגמא: מיסוי על שירותים מסוימים, בין אם זה כמס יציאה משדה"ת או כמס שהוא שיעור מסוים משירותי הקרקע)
רמה 2 – דורשת מעורבות אישית ומעשית של התייר בשמירה על הסביבה. לדוגמא: מבצעי ניקיון, נטיעת עצים.
רמה 3 – דורשת ש"חבילת התיור" בכללותה תהא חיובית לסביבה (השפעת התייר חיובית או נייטרלית)
רמה 4 – דורשת להוכיח כי השפעת המבקרים חיובית וכן תרומה אישית של התייר לשיקום הסביבה. כאן מעורבים אספקטים שונים (מחזור, חקלאות אורגנית, צריכת אנרגיה נמוכה ועוד), המאזנים את ההשפעה השלילית של צרכי התייר, כגון טיסות, צריכת אנרגיה ומים מוגברת ועוד.
רמה 5 – כל "מערכת התיור" צריכה להיות בת קיימא, מהפרסום (על נייר ממוחזר, וללא הצפת תיבות דואר בניירת), דרך אמצעי התחבורה, אמצעי החימום והמיזוג וכלה בתשתיות הפיזיות.
בדירוג שיצר שורס נראה בבירור הצורך לפעילות מעשית, שיש בה תרומה ממשית לשימור או לשיקום הסביבה. עם זאת, באופן טבעי לא כל מיזם תיירותי יכול לעמוד ברמה הגבוהה ביותר, בוודאי לא מיד עם הקמתו, וזה יוצר צורך בדירוג שיהא כלי עזר להתייחסות למיזמים התיירותיים, גם מצד לקוחותיהם, התיירים, וגם מצד הממשל, המעוניין לעודד גופים "ירוקים".
בין צמרות העצים ביער גשם פרטי
יש מי שלא ממתין ל"תו תקן ירוק" כזה או אחר, ופשוט יוצר מציאות ירוקה, ששמה יוצא למרחוק. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא קוסטה ריקה. מדינה קטנה זו, שהיא אי של יציבות באמריקה התיכונה, הפכה ליעד תיירותי אטרקטיבי באמצעות זיהויה, כבר בשלב מוקדם, עם התנועה של התיירות האקולוגית. לפרנסי המדינה התחוור כי ערכו של יער יכול להימדד במוצרים שניתן להפיק ממנו, כמו גומי, פרחים, פירות, עץ ועוד, אך מצד שני ברור, כי ליער גם ערך כלכלי הטמון בפוטנציאל התיירותי שבו. כיום ברור כי ערכו הכלכלי של יער הגשם בתצורתו הטבעית גבוה לאין ערוך מערך השימוש במוצריו, ולפיכך נותנת הממשלה הטבות במס לבעלי חלקות יער כדי לעודדם לשמר את היער ולהתפרנס ממיזמים תיירותיים שונים, ולא ממוצרי היער במישרין. האינטרס הוא הדדי – גם למדינה, המעוניינת בשימור היערות, הסביבה הטבעית והמגוון הביולוגי, וגם לתושבים, המקבלים תמיכה כספית ומבטיחים את עתיד ילדיהם.
כך התפתחו בקוסטה ריקה אתרי תיירות שבהם ניתן לצעוד ביער ענן בליווי מדריך, לגלוש באומגה מעל צמרות היער, ללכת על גשרים המתוחים במעבה היער, לבקר בחוות פרפרים וצפרדעים, לצאת לסיור לילי ביער הגשם, להכיר באמצעות מומחה את עולמם המופלא של החרקים ועוד. דווקא השמורות הפרטיות הן כיום חלופה ראויה לפארקים הלאומיים ה"קלאסיים", וניתן למצוא בהם אכסניות קטנות וחדישות, שיש בהן מחויבות רבה לסביבה, במקביל לאטרקציות רבות, פרי היצירתיות של יזמי התיירות המקומיים.
כדוגמא הממחישה היטב את השילוב קהילה- חינוך-סביבה, שתואר כאן, ניתן להביא את "תיירות צבי הים" בחופי קוסטה ריקה. צבות הים העולות אל חופי קוסטה ריקה בעונת ההטלה, הן באוקיאנוס שקט והן באטלנטי, מהוות גורם משיכה למספר רב של תיירים. התיירים הצופים בתהליך ההטלה באישון לילה הם "תיירים אקולוגיים" לעילא: הם מקבלים חוויה חינוכית מעצימה ומרגשת, בדמות צבות (לעתים אלפים מהן), החופרות בורות עמוקים בחוף, מטילות את ביציהן, וחוזרות אל המים לאחר שכיסו את הבור וטשטשו את מיקומו. הסיורים מתקיימים בהדרכת מקומיים, שעברו הכשרה מיוחדת ומפגינים ידע נרחב באשר לצבים, כמו גם לגבי נושאים אחרים. כך עולה מודעות התיירים לבעיות העומדות בפני צבי הים בקוסטה ריקה ובכלל.
הרווחה לקהילה המקומית מתבטאת במגוון מקורות תעסוקה שנוצרו עקב הדרישה: אכסניות ברמות שונות, מסעדות, מדריכים לסיורי הלילה, אנשי תחזוקה ועוד. לולא נוכחותן של צבות הים, סביר להניח כי המקומות הללו לא היו זוכים לתשומת לב תיירותית כלל וכלל. יתירה מזאת, רשויות המדינה והתושבים הגיעו להסדר במסגרתו הותר למקומיים לאסוף ביצי צבים, שהן מעדן מסורתי, והוגדרו הכמויות והימים בהם מותר האיסוף.
הפן הסביבתי ברור: לתושבים נהיר כי ללא הצבות, יעלמו התיירים, והם עושים כמיטב יכולתם כדי להבטיח את הגעתן, לרבות נקיון החוף (ראה תמונה). שיעור ההצלחה בקינון עולה, וזוהי התרומה לשימור המינים, המטילים בחופי קוסטה ריקה (Leatherback Turtle, Olive Ridley Turtle, Green Turtle).
הרווחיות העסקית כדאית לכל הצדדים: בימי ה"הגעה" הגדולה (arribada) כולם עובדים קשה, ומכניסים לקופה סכומי כסף גדולים, המהווים לעיתים הכנסה שנתית. נהגי המוניות מפיצים את השמועה ומביאים לחופים הרלוונטיים המוני תיירים השוהים באיזור, האכסניות מלאות עד אפס מקום, סיורים יוצאים במשך כל הלילה, ואנשי הכפר עובדים ללא לאות כדי לנצל את 36 השעות בהן מותר לאסוף ביצי צבים. קיבלנו תיירות אקולוגית אמיתית, על כל מרכיביה.
מספר התיירים בקוסטה ריקה זינק בעשורים האחרונים, ועומד כיום על כמיליון וחצי תיירים בשנה. הפיתוח המהיר טומן בחובו גם עומס גדל והולך על הטבע, ולפיכך דורש התייחסות מדעית וכן מדיניות מכוונת, כדי למנוע נזקים, דווקא מצד אלה המנסים להגן ולשמור על המערכת האקולוגית. לכל שטח יכולת נשיאה מסוימת ולפיכך יש לנקוט משנה זהירות ולקיים הערכת מצב שתיתן לנו את הכלים להחליט באשר להמשך הפעילות בשטח.
השגשוג הכלכלי שהביא הבום התיירותי כולל מיזמים אינספור, ורובם מנכסים לעצמם את התווית ה"ירוקה" על אף שלחלקם אין דבר וחצי דבר עם הגנה או שימור הסביבה. השימוש בתווית התיירות האקולוגית הוא כה נרחב עד כי באירופה החלו לכנות את קוסטה ריקה "אקו-דיסני". המהלך ברחובות הערים בקוסטה ריקה יכול למצוא סוכנויות השכרת רכב "אקולוגיות" ואפילו "תפריט אקולוגי" במסעדה....
כדוגמא למודעות הרבה לתחום התיירות האקולוגית ולהשפעתה על כלכלת המדינה, ניתן להביא את דבריו של נשיא המדינה לשעבר חוסה מריה פיגרס במסע הבחירות שלו: "קוסטה ריקה צריכה להפסיק להתחרות באתרי הנופש של מקסיקו והקריביים, לעודד את התושבים לבנות מלונות קטנים ולחבר את התיירות עם שימור הסביבה". ממשלתו העבירה חוק, המחייב כל מלון שנבנה ב"הצהרת השפעה סביבתית", אך מאידך, העלתה את המיסוי והעמלות, וגרמה לייקור משמעותי, שהאט את קצב הגידול במספר התיירים.
ומה קורה בארץ?
עפ"י ידיעה שהופיעה בעיתון 'הארץ', הסתיים בערב פסח קורס תיירות אקולוגית במסגרת פרויקט "חיים לירדן". מטרת הקורס היתה להעניק ידע וכלים מעשיים לתיירנים שמעוניינים לקבל הסמכה ל"תו ירוק - תיירות אקולוגית". התיירנים שסיימו את המחזור הראשון של הקורס ישתתפו בקביעת התקן לתיירות אקולוגית ויקבלו מתקציב הפרויקט תמיכה כספית לביצוע השינויים שיידרשו על מנת לעמוד בו. הפרויקט פועל בשנים האחרונות בשיתוף עם האיחוד האירופי ועם מועצה אזורית גליל עליון, כחלק מניסיון לשמור על סביבת הנחלים הייחודית בצפון. ההנחה היא, כי ריבוי התיירים עלול לפגוע בסביבה הנופית ובערכי הטבע בצפון, וכי יש לעשות מאמצים לשלב בין הגידול הצפוי בתיירות לבין הרצון לשמר את הסביבה על מרכיביה. זהו למעשה ניסיון ראשון לנסח, בשיתוף אנשי תיירות מקומיים, קווים מנחים לעפיולת תיירותית החיה בשלום עם סביבתה.
אין ספק כי גם בארץ יש לא מעט אתרים, המשווקים עצמם כ"אקולוגים", אך מיעוט קטן מאוד מהם אכן עומד, ולו בחלק מהקריטריונים המקובלים לקבלת "תג ירוק" שכזה. הקריטריונים שהוגדרו בקורס שהוזכר לעיל כוללים: חסכון במים ומיחזור מים אפורים; הגברת מעורבות התייר בשמירה על הסביבה מעבר לתחום העסק; הכשרה אקולוגית לצוות העובדים; הפסקת השימוש בחומרי הדברה; שימוש בחומרי ניקוי ירוקים; כביסה חסכונית; מיון פסולת ומיחזורה; שימוש באנרגיה סולרית; בניה אקולוגית; צמחיה טבעית באתר וגידול ירקות לשימוש עצמי. כמו כןף הוגדרה שיטת צבירת נקודות לעומדים בקריטריונים אלה, ואתר שיצבור מאה נקודות יזכה ב"תו ירוק".
כמה שווה צב ים?
כמה שווה צב ים?
כמה הייתם מוכנים לשלם כדי לראות תוכי נדיר בסביבתו הטבעית? וכמה בעבור מושבת נשרים המקננת על צוק נישא? זוחל נדיר בניו זילנד? זוהי בדיוק השאלה הנשאלת במסגרת סקרים שתפקידם לספק הערכה כלכלית של ערכי טבע שונים. הערך הכלכלי של מוצרי יער כגון עץ, גומי ופירות ברור לכולם, ואפילו ההכנסות מתיירות אקולוגית ניתנות לכימות כספי באופן פשוט יחסית. אך מהו ערכו הכלכלי של בעל חיים מסוים? של יער גשם, או של סוואנה פתוחה? זהו אחד הנושאים המרתקים בתחום כלכלת משאבי טבע, והוא חיוני ביותר בעבור מקבלי ההחלטות. ערכם הכלכלי של ערכי טבע מחושב באמצעות סקר, הבודק מהי נכונות הציבור הרחב לשלם מכיסו בעבור אותם ערכי טבע. הציבור נשאל שאלות שונות כגון כמה יהיה מוכן לשלם בעבור כניסה לאתר מסוים, כמה רחוק יהיה מוכן ליסוע וכיוב'. על סמך תשובות של מדגם גדול ככל האפשר, מחשבים מהו הערך הכלכלי של ערך הטבע או האתר הנבחן, והתשובה עשויה לתת מענה ברור לכדאיות הכלכלית שבהפעלת האתר. כמובן שיש להשוות את המתקבל לכדאיות הכלכלית של החלופה לשימור האתר, ולהחליט מהי החלופה נבחרת. בארץ ובעולם נבדקו אתרים רבים, ולא פעם היוו תוצאות המחקרים בסיס ללחץ שהופעל ע"י גורמים ירוקים, כדי למנוע הרס של אתרי טבע שונים. התיירים המגיעים כיום לצפות בגורילות ההרים באוגנדה משלמים כ- 375$ בעבור שעה אחת בקרב להקת גורילות, ומזמינים מקום חודשים ארוכים מראש. בקוסטה ריקה ישלם התייר עשרות דולרים כדי להיקשר ברתמה לכבל המתוח בין צמרות העצים ולגלוש לאורכו מרחק של מאות מטרים. "סיור צמרות" שכזה (Canopy Tour או Sky Trek) הוא כיום אחת האטרקציות המרכזיות במונטה ורדה (Monte Verde), ואתרים המציעים סיורים דומים, "רכבל צמרות" Sky Trem ושאר אטרקציות קמים בקצב מהיר גם במקומות נוספים. המשיכה כה גדולה, עד כי מדינות נוספות כמו פנמה וגואטמלה התקנאו בקוסטה ריקה, ורוצות לקחת נתח ב"תיירות יערות הגשם". בגואטמלה, למשל, הוקם לפני כשנתיים אתר שבו גשרי חבלים, אומגות, תצוגת ציפורים ושאר אטרקציות, בסמוך לעיר פלורס, שהיא בסיס היציאה לאתר המאיה המפורסם טיקל.
טביעת רגל אקולוגית
אחד המושגים החדשניים ביותר בתחום האקולוגי, שבו עוסקים מחקרים רבים, הוא "טביעת הרגל האקולוגית". זהו ניסיון לחשב מבחינה כמותית את ההשפעה הסביבתית שיש לאדם או לאוכלוסיה מסוימת, על סביבתם. החוקרים מחשבים מהי צריכת המים ומהו השטח הנדרש כדי לספק את צרכי האדם, וכן מהי יכולתה של הסביבה להתמודד עם תוצרי הלוואי של האוכלוסייה האנושית (קרי: פסולת). לאחר שכלול נתונים רבים, מתקבלת תוצאה, שהיא למעשה טביעת הרגל האקולוגית של האדם הבודד, של אוכלוסייה מסוימת או אף של פעולה כלשהי, כגון טיסה במטוס או ייצור מסחרי כלשהו. במושגים של טביעת רגל אקולוגית, מצער לגלות, כי דרושים מאמצים רבים ביותר כדי לקזז את הנזק הנגרם רק בשל העובדה הפשוטה, כי רוב מוחלט של התיירות בעולם משתמש במטוסים. כמות האנרגיה הנדרשת להטסת מאות מיליוני בני אדם בשנה היא אדירה, ותוצרי הלוואי של פעילות זו כוללים פליטת מזהמים וצורך בתשתית רחבה נוספת, גם היא מזהמת.
באמצעות הקישור המצורף תוכלו לקבל אמת מידה לטביעת הרגל האקולוגית שלכם, באופן יחסי לממוצע באיזורכם, וכן לקבל המחשה כמה כדורי ארץ יידרשו במידה וכלל האוכלוסיה תהא בעלת טביעת רגל אקולוגית כשלכם.
דיל אקולוגי לכל המשפחה
"נציבות הדורות הבאים" במדינת ישראל אמנם בוטלה, אך הפיכתה של התיירות האקולוגית למגמה בינלאומית, מבטיחה כי יש תקווה. תקווה לשימור אתרי טבע ונוף, תקווה להכרה בחשיבותם של אלה, לא רק לרווחת הצופה, אלא בעיקר לבריאותו של כוכב הלכת ארץ. תקווה שגם ילדינו וילדי ילדיהם יוכלו לחיות פה.
התיירים (קרי: אנחנו) הם היחידים שביכולתם לקבוע איך תיראה מפת התיירות העתידית. על פי המגמה המסתמנת, נראה כי יותר ויותר אנשים מוכנים וגם יכולים לשלם לא מעט כסף, עבור חופשה שיש בה משהו מעבר לכל מה שתמיד חיפשנו בטיול בחו"ל. זהו הערך המוסף הירוק, שיש בו אתגר, שאפשר לספר עליו בבית ולחברים, שנותן לנו תחושת אחריות, ולא פחות חשוב: שאינו מאלץ אותנו להתפשר על נוחות או איכות, חלילה. לשמחתי, "תו ירוק" (למרות הבעייתיות בהגדרתו) הוא כיום מושא לרבים ממפעילי התיירות בעולם, שרואים בו מנוף שיווקי מצוין, המגדיל את הביקוש בקרב קהלי יעד איכותיים, ובמקביל מצדיק גביית מחירים גבוהים.
קישורים ברשת האינטרנט
1. האגודה הבינלאומית לתיירות אקולוגיתTIES www.ecotourism.org
2. תיירות אקולוגית אוסטרליה
3. האיגוד העולמי לשימור IUCN -
4. פרויקט השימור הבינלאומי של הגורילות – IGCP –
5. תיירות אקולוגית בישראל http://www.ecotourism-israel.com/
6. הפניות למיזמי תיירות ידידותיים לסביבה
7. שאלון "טביעת רגל אקולוגית" (אנגלית)
8. שאלון דומה, בעברית: http://heschel.org.il/heshelphp/quiz-new.php
9. GoEco – פרוייקטים אקולוגיים הומניטריים ברחבי העולם www.goeco.co.il
מה זה בכלל אקולוגיה?
אקולוגיה הוא ענף בביולוגיה העוסק בחקר המערכת המורכבת של יחסי הגומלין המתקיימים בטבע בין כל האורגניזמים החיים בו לבין עצמם. כמו כן עוסק ענף זה בחקר השפעת יחסי גומלין אלה על השונות הביולוגית, על התפוצה הגיאוגרפית ועל מאפייני הסביבה עצמה. בעת המודרנית נהוג לכלול תחת מושג זה גם תחומים כמו שמירת טבע, איכות סביבה ואף כלכלת משאבי טבע וסביבה.
מקור המונח ביוונית, ופירושו המילולי "תורת הבית" או "חקר הבית". ה'בית' הוא הסביבה הטבעית של האורגניזם, קרי: בית הגידול שלו, על כל מאפייניו.
הביולוג ואיש האשכולות הגרמני ארנסט הקל (Haeckel) היה הראשון שטבע את המונח והגדירו. היה זה רק בשנת 1866, כשרוב ענפי הביולוגיה נחקרו כבר ביסודיות, ולפיכך האקולוגיה הוא מדע צעיר מאוד. בזכות א. הקל, שהגדיר את האקולוגיה כ"תחום מדע העוסק ביחסי גומלין בין יצורים לסביבתם", הוכר חקר הסביבה כתחום מדעי, אך חלפו עוד שנים רבות עד שחוקרים ברחבי העולם הקדישו לו תשומת לב ראויה. כיום זהו ענף חשוב, שפיתח מערכת עניפה של הגדרות, מושגים ועקרונות.
מונח חשוב נוסף, הרווח כיום בעולם הוא Greenwash, והוא מתייחס לנסיונות של גוף, מפעל, ארגון או ממשלה, להציג עצמם ירוקים, בעוד הלכה למעשה הם פועלים באופן המזיק לסביבה. במקרים אלה, יותר כסף מוצא על הניסיון להיראות ירוק, מאשר על אמצעים אמיתיים להיות ירוק.
