גלפגוס. גאלאפאגוס. איי הגלפגוס. רק הגיית השם עודנה מעבירה בי התרגשות, כבר מגיל צעיר מאוד. בילדותי היה זה שם נרדף לפנטזיה שלעולם לא תושג, שהרי מי חלם אז שיום יבוא ובאמת אציב רגלי על אדמת המקום המיוחד הזה? אבל החיים חשבו אחרת, וביום מן הימים, כמו הרבה תרמילאים אחרים, גם אני נדרשתי להחליט – שבוע באיי גלפגוס או כחודש נוסף של טיול באקוודור. לדידם של כמה מחבריי היה זה ברור לחלוטין: "משוגע מי שמוציא כל כך הרבה כסף כדי לראות כמה איגואנות והרבה ציפורים", אמרו. כנראה שאני משוגע – כי לא היה לי צל של ספק, עבורי היה זה בבחינת הגשמת חלום חיים, ונסעתי. מעולם לא הצטערתי על אגורה מהרבות שהוצאתי שם, למרות שיש להדגיש – הביקור באיים יקר מאוד, לכל הדעות. 
אז מה יש שם, בקבוצת האיים הקטנה הזאת, המרוחקת כאלף ק"מ מחופי אקוודור, שעושה אותה יעד כל כך נחשק, כל כך מיוחד, כל כך מושך?
אין ספק שחבילת הביקור באיים כוללת כמה וכמה אלמנטים העושים אותה לחווייתית במיוחד: ראשית, אין אפשרות להיות כאן באמת באמת תרמילאי פשוט. המעבר בין האיים כרוך בלינה ביאכטה, לפחות ל 4-5 ימים, וגם הקטנות והפשוטות שבינהן גובות מחירים הגבוהים בהרבה מתקציבו של תרמילאי ממוצע. זאת מבלי שהזכרתי את הספינות הגדולות והמאובזרות, שמחיריהן מרקיעי שחקים. השורה התחתונה בנושא זה: אין ברירה, אלא להנות מהחיים! אבל זו רק ההתחלה. אח"כ מגיע המפגש עם עולם הטבע, והוא שונה לחלוטין מכל מה שהמטייל הכיר וראה טרם הגעתו. לא רק עולם הטבע שונה לחלוטין, שהרי בכך ייחודו, אלא אופי המפגש עצמו. כבר בירידה הראשונה לחוף (Wet Landing, בעגה המקומית, והכוונה לירידה לחוף שאין בו כל סידור יבשתי המאפשר להותיר את רגלינו יבשות) צפיתי באריה ים זכר, שעמד במכוון בדיוק במקום בו העריך כי נרד לחוף.  הוא לא הפגין שום פחד מסירת המנוע המתקרבת אליו במהירות, וניצב גאה, במפגן בעלות על החוף ועל הרמון הנקבות שלו, שהיו שרועות על החוף כאילו אין אלוהים, או יותר נכון – כאילו אין טורפים. ואכן, על היבשה אין נשקפת ליונקים ימיים אלה כל סכנה, מסיבה פשוטה: אין באיי גלפגוס טורפים יבשתיים, שהרי אין כאן כלל יונקים יבשתיים. אריה הים הזכר פשוט הודיע לנו, בשפתו, כי הוא בעל הבית, וכי אנו מוזמנים לבקר בנחלתו, רק בל נעז לחשוב על הנקבות שבהרמונו...
עניין חוסר הפחד מבני האדם נכון לכל בעלי החיים: זוחלים, ציפורים ויונקים ימיים, וטמון בהיסטוריה האנושית באיים, שהיא קצרה מאוד, בקנה מידה אבולוציוני, ועליה אספר בפרק אחר. בהתחלה קשה להאמין: צועדים לאורך שביל שלצידיו מקננות סולות כחולות רגליים, והן לא טורחות לזוז, ולמען האמת, בקושי מתייחסות אלינו. את האיגואנות מצלמים ממרחק נגיעה, ואריות הים נעמדים לצילומי פורטרטים. האתר האולטימטיבי לצלמי טבע, כבר אמרתי? אחרי כמה ימים, זה נראה כל כך טבעי, שפשוט מתרגלים. 
את התשובה לשאלה שהצבתי בראשית הדברים, בדבר האטרקטיביות של איי גלפגוס, אגולל כאן, בסדרת כתבות קצרה, שתנסה להאיר על האיים בכל פעם מכיוון אחר, כדי לנסות וליצור תמונה רחבה ככל האפשר: עולם הטבע, חידת הגעת החיים, אופי הטיול, סיפורו של דרווין ותורת האבולוציה, בעיות שמירת טבע מודרניות ועוד.