השם מדגסקר מתקשר בזיכרונם של רוב האנשים לסרט האנימציה המפורסם שיצא לאקרנים ב- 2005. הסרט מביא את סיפורם של אלכס האריה, היוצא עם שניים מחבריו מגן החיות של ניו יורק בעקבות מרטי הזברה, שנמלט מן הגן. יחד עם מלמן הג'ירף וגלוריה ההיפופוטמית, הם מגיעים לאי מדגסקר אשר באוקיאנוס ההודי, ועוברים שם הרפתקאות שונות. אבל עבורי, היה השם מדגסקר בגדר חלום ילדות ושם נרדף למחוזות שמעבר לים וגם מעבר להררי החושך. משהו שיישאר בגדר פנטזיה, משהו בלתי מושג, רחוק, נידח ופראי. התמזל מזלי, וזכיתי לשלב שתיים מאהבותיי- רכיבה על אופניים וטיולים בעולם, בביקור באי האקזוטי, הממוקם כ- 400 ק"מ ממזרח לחוף מוזמביק שבאפריקה. היה זה במסגרת משלחת של רוכבי אופניים שאורגנה ע"י יבואן אופני ראלי לישראל. אבל את חוויות אופניים אשאיר לפעם אחרת ופה אספר על האי עצמו, על תושביו, על עולם הטבע הייחודי שלו, וכמובן – על הבעיות הרבות של המדינה הנחשלת, הסובלת מחוסר יציבות פוליטי, משחיתות בשלטון, ממלחמות אזרחים ומעוד צרות שכאלה. 
האי מדגסקר גדול ממדינת ישראל כמעט פי 30, וכולל בתי גידול שונים, ואיזורי אקלים מגוונים. בחלקו המזרחי יער גשם טרופי, שבו יורדים אלפי מ"מ גשם בשנה, ואילו בחלקו הדרומי מדבר צחיח ורחב ידיים. מצפון לדרום רכס הררי גבוה, ואורכו של קו החוף קרוב ל- 5,000 ק"מ ! האי נפרד מהיבשת הקדומה גונדוואנה לפני כ- 65 מיליון שנה, ועקב תנאי הסביבה השונים, התפתח כאן מגוון עצום של בעלי חיים וצמחים שחלקם אנדמי (ייחודי) לאי, ולא תוכלו לפוגשם בשום מקום אחר בעולם. מעולם הצומח, אזכיר את עצי הבאובב המפורסמים (שישה משבעת המינים בעולם קיימים רק באי מדגסקר!), אך אין ספק שליחסי הציבור הטובים ביותר זוכים הלמורים. משמעות שמם "רוח רפאים", ובעברית הם קרויים קיפופים. הלמורים שייכים לענף אבולוציוני פרימיטיבי בסדרת הפרימטים, עליה נמנים כל הקופים בעולם, לרבות קופי האדם הגדולים, ו.. כן כן, גם אנחנו, בני המין האנושי. רוב המינים בקבוצה זו, המונה כמה עשרות מינים, מצויים בסכנת הכחדה עקב צמצום עקבי בשטח המחיה הטבעי העומד לרשותם. המודעות לשמירת הטבע באי היא נמוכה ביותר, וכך הולכים ונכרתים היערות שכיסו בעבר הלא רחוק שטח גדול באי. מטרות הכריתה מגוונות וכוללות פינוי שטח לחקלאות, למגורים ולבניה, סחר בעץ כחומר גלם, וכן חימום ובישול. יש לזכור שחלק גדול מאוכלוסיית האי חיים ללא תשתית מסודרת של מים וחשמל, ולכן מהווה העץ מרכיב חשוב בחיי היום יום שלהם. 
עקב ההיסטוריה האבולוציונית, מגוון המינים באי הוא עצום, ומכאן גם גודל הנזק האקולוגי שנגרם עקב כריתת היערות. מאידך, הפיתוי הכספי הוא עצום, ולעתים נכרתים מינים מסוימים בצורה סלקטיבית, תוך גרימת נזק עצום ליער כדי לאתר, לכרות ולשנע את העצים המבוקשים ליעדם. משכורתם של התושבים המקומיים זעומה, והרווחים העצומים זורמים לכיסם של מתי מעט מן המקומיים, השייכים לעלית החברה, או לזרים הפועלים במדינה, ומנצלים את האווירה המושחתת לטובת עסקיהם.
הפוטנציאל התיירותי של האי מדגסקר הוא עצום: מדובר באי בעל ניחוח אקזוטי (ולאו דווקא מהווניל הרב שמגדלים כאן..) העשוי למשוך תיירים רבים, המעוניינים להכיר את שכיות הטבע ולבלות בחופיו הקסומים של האי. מצב פוליטי רעוע, מלחמות אזרחים ורמת תשתיות נמוכה (כבישים, בתי מלון, שדות תעופה וכיוב') הם הגורמים העיקריים למספר התיירים הנמוך, יחסית לאטרקטיביות שמציע יעד זה. בשונה ממעט התיירים המגיעים לאי ומבקרים בכמה שמורות טבע מפורסמות ובחופים שבצפון, טיילנו אנו ברמה המרכזית ההררית של האי, באיזור הספר החקלאי. גמענו עשרות ק"מ ביום (תלוי בתוואי) ברכיבה באופניים וביקרנו בכפרים ובחוות רבות, שאיפשרו לנו הצצה לחייהם של המקומיים, הרחק מהמקומות התיירותיים יותר. פגשנו אנשים פשוטים שחלקם דובר צרפתית, עקב השלטון הצרפתי שהסתיים ב- 1960, וחלקם הגדול דובר רק מלגשית, שהיא השפה המקומית. בניגוד למדינות רבות בעולם השלישי, שאותן אני מכיר היטב מטיוליי הרבים, כאן עדיין קיימת יראת כבוד כלפי התייר. המפגשים היו מרגשים וחווייתיים: ברוב המקומות שבהם ביקרנו היה צריך "לשבור את הקרח" ואת המבוכה של המקומיים, ולרגע אחד לא הרגשתי חשש מפני כיוס או שוד, הנפוצים מאוד ביעדים שונים בעולם. ההרכב האתני והדתי של תושבי האי, שהגיעו לאליו לראשונה רק לפני כ- 1,500 שנה, הוא מרתק: קרוב למחצית מתושבי האי הינם נוצרים, אך יש גם כ- 7% מוסלמים, וכמחצית מהאוכלוסייה עדיין מחזיקים באמונות מקומיות. מוצאם של התושבים מגוון וכולל תושבים שמוצאם אינדונזי, מלאי, ערבי ואפריקאי, וכמובן בני תערובת רבים. 
בחודש מרץ בשנה שעברה תפס את השלטון Andry Rajoelina , בחור צעיר כבן 36, ששימש כראש עיריית טנה, עיר הבירה (קיצור מקומי נפוץ לשמה המלא אנטננריבו). רג'ואלינה, תקליטן בעברו, עלה לשלטון לאחר (עוד) הפיכה צבאית שבמהלכה נורו 28 אנשים למוות ומאות נפצעו במהומות בעיר הבירה. נותר לנו לקוות כי המדינה השסועה תדע ימים טובים, ותציע לנו התיירים גם בטחון אישי, לצד חופי ים נפלאים, יערות גשם סבוכים ועולם חי ייחודי ועשיר.