מאז שהתגלתה היבשת הלבנה, בחודש ינואר 1820, היא משכה הרפתקנים וספנים רבים, שניסו להגיע אל 'קצה הדרום' - הנקודה הדרומית ביותר אליה הגיע בן אנוש. שוב ושוב נמתח השיא אל עבר הקוטב הדרומי, ובכל פעם נאלצו מובילי המשלחות להחליט באומץ על חזרה לאחור, מפני שהמשך צעידה בתנאים הקיצוניים, היה עלול לסכן את חייהם או את חיי אנשי המשלחת. 
בסוף 1911 יצאו שתי משלחות לעבר הקוטב: אחת בריטית, בפיקודו של רוברט סקוט, והשנייה נורבגית, בפיקודו של רואלד אמונדסן, שבכלל תכנן מסע לאיתור המעבר הצפון-מערבי. בין שתי המלשחות הבדלים אינספור - בנתיב הנבחר, באופן נשיאת המטען, בסוג האוכל ובכמותו, בבעלי החיים שנבחרו ללוות את אנשי המשלחת, ביכולת הניווט של האנשים ועוד. 
זהו סיפור הישרדות קיצוני, שבסופו מנצחת אחת - המשלחת הנורבגית, ובה חמישה אנשים, שהיו בני האדם הראשונים בקוטב הדרומי.
בהרצאה אספר על הרקע למסעות ההירואיים אל הקוטב הדרומי, על שתי המשלחות שעשו את דרכן, על מה שעשה את ההבדל, וכמובן - על גורלו של סקוט ואנשיו, שהגיעו אל הקוטב וגילו שם דגל נורבגי, ונספו כולם בדרכם חזרה הביתה.