זירת הפשע היתה מורכבת. המיקום, בגובה 3,210 מטר מעל פני הים, והקור העז ששרר במקום לא הקלו על החוקרים שבחנו את גופת הקורבן. הם אספו עשרות ראיות ובדקו בקפידה גם את הסביבה הקרובה. זהותו של האיש, שהיה חמוש בכמה כלי נשק, כמו גם נסיבות המוות שהתרחש לפני יותר מ-5,000 שנה, לא היו ברורות, אבל הן הולכות ומתבהרות עם התקדמות הטכנולוגיה, המאפשרת לחוקרים להגיע למסקנות ברורות. היום, 20 שנה בדיוק לאחר גילוי האיש המת, שקיבל את הכינוי "אוטצי" (Ötzi), כבר יש לחוקרים מושג די ברור מי היה האיש ומה קרה לו.

תהליך חניטה טבעי לחלוטין
הלמוט ואריקה זימון לא תיארו לעצמם שטיול שגרתי באלפים האוצטליים (Ötztal Alps), בגבול בין איטליה לאוסטריה, יניב תגלית ארכיאולוגית חשובה. בני הזוג הגרמנים היו מטיילים חובבים, ובצהרי יום חמישי, 19 בספטמבר 1991, בשעת טיול באזור קרחון סימילאון (Similaun), הם נתקלו ב"משהו חום" שבלט מהקרקע. הם הביטו מקרוב והזדעזעו לגלות שאלה שרידי אדם. העורף, הכתפיים וחלק מהגב בלטו מהקרח והציצו מתוך מי הפשרת השלגים. חזהו של איש הקרח היה צמוד לסלע שטוח, ולצדו היו כמה קליפות עץ מגולגלות. לפני שעזבו את המקום צילמו בני הזוג את מי שחשבו למטפס הרים שנפל קורבן לתאונה כמה שנים קודם לכן.
למחרת ניסה צוות אוסטרי קטן לחלץ את הגווייה. המחלצים נדרשו להתמודד עם חשיפת הממצא בסביבה קרחונית, והשתמשו באוויר חם ובקיטור כדי להמיס את השלג והקרח. לבסוף נאלצו לעזוב את המקום בעקבות החמרה בתנאי מזג האוויר, אחרי שגרמו נזק לירכו השמאלית של איש הקרח. ארבעה ימים אחרי הגילוי חולצה לבסוף גווייתו של אוטצי מהמקום, ואיתה נאספו פריטים רבים שנמצאו בתוך המשקעים שכיסו את הערוץ הצר והארוך שבו נמצא איש הקרח: פיסות עור, עשבים, מיתרים, עור מעובד, סיבי שריר, שיער ואף ציפורן. גם קשת ארוכה חולצה מהקרח, וכמו כן אותרו כובע עשוי עור דוב, גרזן נחושת, חצים בשלבי הכנה שונים, אבני צור ועוד. אוטצי נארז בשק גופות, הוטס במסוק לעיירה ונט (Vent) שבעמק אוץ (Ötz) האוסטרי ואחר כך הועבר לאוניברסיטת אינסברוק (Universität Innsbruck), בירת חבל טירול באוסטריה.
קונרד שפינדלר, פרופסור לפרהיסטוריה והיסטוריה קדומה מאוניברסיטת אינסברוק, בחן את הממצאים וקבע מיד כי מדובר בממצא בן 4,000 שנה לפחות. זו היתה הפעם הראשונה שהתגלה אדם במצב שימור טוב כל כך, לבוש ומצויד בהרבה חפצים אישיים. בדיקת פחמן 14, המשמשת לתיארוך חומרים אורגניים, סיפקה הוכחה ברורה לתקופה שאיש הקרח חי בה. ארבעה מכונים מדעיים ניתחו דגימות רקמה, וכולם קבעו כי איש הקרח חי בין 3350 ל-3100 לפנה"ס, בתקופה שבה גילוי הנחושת הביא לשינויים רבים בחברה ובכלכלה של תושבי אירופה.
גופות שנחנטו באמצעים מלאכותיים נמצאו בכל מיני מקומות בעולם. בקרב תרבויות ועמים רבים היה נהוג לטפל במתים כדי למנוע את ריקבון הגופה, ומומיות כאלה אפשר למצוא לא רק במצרים העתיקה, אלא גם בצ'ילה, בפרו, בסיביר, באי גרנלנד השייך לדנמרק ובמדינות אירופה (ראו מסגרת בעמוד 53). בעבר נמצאו גם מומיות שהשתמרו באופן טבעי, בעיקר בביצות כבול (התנאים בביצות כאלה לא מאפשרים רקבון רקמה בשרית והחומציות גורמת לעיבוד העור כך שנוצרת מומיה), אך גילן בדרך כלל אינו עולה על 2,000 שנה. 
איש הקרח הוא מהמומיות העתיקות בעולם, והוא בעל ערך רב למדענים גם בגלל גילו וגם בשל התנאים הייחודיים שהשתמר בהם. העובדה שעבר תהליך חניטה טבעי לחלוטין, בלי התערבות טקסית או אחרת, הותירה אותו במצבו המקורי. גם הרטיבות שנשארה בתאי הגוף בשל כיסוי הקרח תרמה לגמישות הרקמות, המאפשרת מחקר מדעי מדוקדק והצצה ממשית לחיים לפני אלפי שנים באירופה. החוקרים סבורים כי אוטצי כוסה בשלג זמן קצר לאחר מותו, ואחר כך נעטף בקרח, וכך היתה גופתו מוגנת מטורפים ומריקבון. קשה לדעת לבטח אם הגופה נחשפה לאוויר במהלך אלפי השנים שחלפו, אך אין כי מסת הקרח העצומה בערוץ העמוק שבתוכו נמצאה, מנעה את שחיקת הגופה ואת החפצים שאיתה והשאירה את זירת התגלית בלא פגע.

הגובה 160 סנטימטר
אוטצי הפך לסנסציה עולמית. עיתונאים פרסמו השערות שונות ופרועות על חייו ועל מותו, והוא הופיע תדיר בקריקטורות ובטלוויזיה. עיתונאי אחד אף טען שכל העניין הוא מתיחה, ושמישהו טמן מומיה מצרית או פרואנית באתר הגילוי. עם התקדמות המחקר נחשפו עוד ועוד פרטים על חייו ומותו של אטצי. על פי המדידות הוא התנשא בחייו לגובה של 160 סנטימטר, גילו בזמן מותו הוערך ב-45 שנה, ובדיקות דנ"א מראות שצבע עיניו היה חום. הוא היה צנום, עם מעט שומן תת-עורי ומשקלו הוערך ב-50 קילוגרם. שערו, שנשר בתהליך החניטה הטבעי, היה כהה וגלי, והגיע ככל הנראה לפחות עד לכתפיו. מלבד שערות הראש נמצאו גם שערות מקורזלות, וייתכן שאיש הקרח היה מזוקן.
גופו של אוטצי מכוסה ביותר מ-50 קעקועים, בקבוצות של קווים וצלבים. בניגוד לכתובות קעקע מודרניות, הנוצרות באמצעות מחטים, הקעקועים של אוטצי נעשו על ידי יצירת חתכים ושפשופם בפחם. למרבה הפלא האזורים המכוסים בקעקועים תואמים לנקודות המשמשות בדיקור ברפואה הסינית, ולכן יש חוקרים הסוברים שאלה שימשו אמצעי רפואי להקלה מכאבים שאוטצי סבל מהם, ולאו דווקא כסמלים. אם השערה זו נכונה, היא משנה את ההערכות המקובלות על מקורו של הדיקור באסיה, 2,000 שנה מאוחר יותר.
הרקמות הרכות של הפנים הושחתו, וכמה מדענים עמלו על שחזור פרטיהם. השחזור המוצג במוזיאון הוכן במיוחד לתערוכה לרגל 20 שנה לגילויו של אוטצי ע"י אמני השחזור ההולנדים אדריה ואלפונס קניש. האחים קניש, בעלי שם בשחזור דמויות אנושיות מתקופות היסטוריות שונות ובציור של ממצאים ארכיאולוגים מגוונים, השתמשו בטכניקות מתקדמות המבוססות על צילומי רנטגן של גופו של אוטצי ועל סריקות תלת מימדיות שנעשו לגולגלתו. הם הסתמכו על אינספור ממצאים מהמחקרים המעודכנים ביותר, וכך, לדוגמא, הציגו את עיניו בצבע חום, ולא בצבע כחול, כפי שסברו החוקרים בעבר. המראה החדש של אוצי נשמר כסוד ונחשף רק עם פתיחת התערוכה במרץ 2011.
אוטצי נשא עליו כל מה שהיה צריך כדי להדליק אש וגם כמה כלי נשק אופייניים לתקופתו. הציוד אפשר לו להישאר רחוק מביתו לתקופה ארוכה. בנרתיק מיוחד בחגורתו נמצא חומר דליק, להבי צור וכלי להשחזתם. הוא נשא פגיון בתוך נדן קלוע שהיה תלוי מחגורתו. אשפת החצים שלו כללה גידים של בעלי חיים, קצוות של קרני צבי ו-14 חצים, שניים מהם מוכנים לשימוש, ו-12 לא גמורים. גם הקשת (1.82 מטר אורכה) לא היתה גמורה, וחסרה בה ידית אחיזה וחריצים להכנסת המיתר. ככל הנראה היה אוטצי מומחה בשימוש בחומרי גלם, מכיוון ש-18 מיני עצים שימשו לייצור הכלים, והם נבחרו בהתאמה לכל אחד ואחד מהכלים שנמצאו ברשותו.
גרזן הנחושת של אוטצי הוא ללא ספק הפריט הבולט באוסף החפצים שהתגלו. זה הגרזן הפרהיסטורי היחיד שנמצא שמור בשלמותו. עד גילויו של אוטצי סברו החוקרים כי השימוש בנחושת באזור זה באירופה החל רק כאלף שנה מאוחר יותר, וייתכן שבעתיד יתגלו עוד ממצאים ארכיאולוגיים שיאפשרו לאושש את התארוך החדש. אורך הגרזן כ-60 סנטימטר, והנחושת הרכה, שהיתה חזית הטכנולוגיה אז, עשויה להעיד שהגרזן היה בבחינת סמל סטטוס ללוחם או מנהיג, ולאו דווקא כלי נשק ממשי.
מדהים לגלות עד כמה מפותחת הטכנולוגיה העומדת לרשות החוקרים היום, מה אפשר להסיק מהממצאים ועד כמה המידע המתקבל מפורט. אוטצי היה ככל הנראה אחד מחברי הקהילה המבוגרים, וגופו הראה סימני התנוונות ברורים: מפרקיו היו שחוקים ועורקיו החלו להסתייד. גנטיקאים השוו את הדנ"א של אוטצי, שפוענח לפני כמה שנים, לחומר הגנטי של אוכלוסיות שונות שחיו באזור, וגילו כי הוא שייך לקבוצה שאליה שייכים שמונה אחוזים מתושבי אירופה המודרנית. 
גיאולוגים שבדקו את הממצאים זיהו את מקורן של אבני הצור שאוטצי נשא עמו בהרי לסיני (Lessini, היום באיטליה, צפונית לוורונה), ובוטנאים המתמחים בניתוח של אבקות פרחים (פולן), הוכיחו שאוטצי חי מדרום לרכס הרי האלפים ואף קבעו כי מצא את מותו באביב או בתחילת הקיץ. מידת השחיקה של שיניו מעידה כי נהג ללעוס דגנים שנטחנו באמצעות אבנים וכללו שיירי אבן, וניכרים סימנים המעידים כי אוטצי נעזר בשיניו כשעבד עם עץ, עצמות, עור וגידים.
מומחים לאנטומיה מספרים לנו על תולדות הפציעות של אוטצי, והחדרת מצלמה לתוככי גופו (אנדוסקופיה) גילתה בריאותיו שרידי פיח, המעידים על שהות ממושכת בקרבת אש פתוחה. בשערו של אוטצי נמצאה רמה נמוכה של עופרת יחסית לאנשים החיים היום, ותכולת ארסן גבוהה במיוחד, ומכאן מסיקים החוקרים שאוטצי היה מעורב בהתכת עפרות מתכת ובהפקת נחושת. תכולת קיבתו של אוטצי עדיין מעסיקה את החוקרים, וידוע כי המזון האחרון שבא אל פיו כלל לחם שנאפה על אש גלויה, בשר עז בר וחומר צמחי מגוון. במעיו של איש הקרח נמצאו ביצים המעידות כי היו נגועים בתולעים, ועל פי הציפורן היחידה שנמצאה יודעים החוקרים לספר כי אוטצי היה חולה שלוש פעמים במהלך החודשים האחרונים לחייו.
זו רק רשימה חלקית של המחקרים, הבדיקות והאנליזות שנעשו עד היום כדי לפענח את סיפור חייו ומותו של איש הקרח, אבל למרות ההתקדמות הרבה, בכל זאת מדובר באדם שחי לפני יותר מ-5,000 שנה, ושאלות רבות עדיין נותרו בלי מענה. האם נמלט אוטצי מפני אויביו ונאלץ לטפס להרים? האם היה רועה ששבילי ההרים מוכרים לו היטב? האם היה בן מעמד גבוה או שמאן, כמו שמעיד הגרזן שלו? ומעל כל אלה מרחפת השאלה: כיצד מת אוטצי?

סיבת המוות: רצח?
ביולי 2001 חלה התפתחות במחקר. בעקבות תגלית מרתקת של החוקרים ד"ר אדוארד אגרטר-פיגל וד"ר פול גוסטנר הפכה זירת מותו של אוטצי לזירת רצח. באמצעות שימוש בקרני רנטגן גילו צמד המדענים לתדהמתם גוף זר נעוץ בכתפו השמאלית של אוטצי. עד מהרה התברר כי מדובר בראש חץ עשוי צור, שהותיר פצע קטן בצדו השמאלי של הגב, יצר חור בקוטר שני סנטימטרים בעצם השכמה ונעצר סנטימטרים בודדים לפני ריאתו של אוטצי. איברים חיוניים לא נפגעו, אבל החץ פגע בעורק הראשי המוליך דם לזרוע וגרם לאיבוד דם ניכר שכנראה הביא את איש הקרח בתוך דקות אל מותו. פצע נוסף ביד ואינספור שריטות וחבלות מאששים את הסברה כי אוטצי היה מעורב בקרב פנים אל פנים ממש בסמוך למותו. באחרונה אובחנה גם טראומה תוך גולגולתית קשה עם דימום מסיבי באחורי המוח וכן שבר בגולגולת, המעיד על תקיפה או נפילה. הרוצח שלף את גוף החץ מכתפו של איש הקרח, אך לא לקח דבר מחפציו הרבים של אוטצי והסתלק מהמקום. מחקר אחר טוען כי דנ"א של עוד ארבעה אנשים נמצא בכתמי דם על אוטצי ועל חפציו, ולפיכך מתקבל על הדעת שהשתתף באירוע אלים, אבל מחקר זה פורסם בעיתונות פופולרית ולא בספרות מדעית, ולכן יש המפקפקים באמינותו.
לרגל 20 שנה לגילוי איש הקרח נפתחה בחודש מרס השנה התערוכה Ötzi20 במוזיאון הארכיאולוגיה של דרום טירול במחוז אלטו אדיג'ה (Alto Adige) באיטליה. התערוכה, שתסתיים ב-15 בינואר 2012, עוסקת בתגלית עצמה ובהשפעתה על אנשי האקדמיה ועל באי המוזיאון כאחד, ובמסגרתה מוצג גם השחזור שערכו האחים קניס. בכל ארבע קומותיו של המוזיאון, על שטח של כ-1,200 מטר רבוע, מוצגים הממצאים המדעיים המעודכנים ביותר, המחקרים, התיאוריות הרבות שהופצו בתקשורת על חייו ומותו של אוטצי וגם פריטים והיבטים פחות מוכרים של התגלית המרתקת. התערוכה כוללת תצוגות אינטראקטיביות שבהן סרטונים, ראיונות ותצוגות-מגע של המבקר. אוטצי עצמו, כלומר שרידיו, יוסיף להיות מושא למחקר בתחומים רבים ומגוונים, ואולי יספק בעתיד תגליות נוספות.
_____________
נעם סגן-כהן – גיאוגרף, מוסמך בניהול משאבי טבע וסביבה. מוביל טיולים למדינות אמריקה הלטינית ומזרח אפריקה בחברת ברק אפיק טיולים ומרצה על מגוון יעדים ונושאים
noam@noam-ways.com  


בוקסה 1
המדע הרוויח. ומי עוד? 
עם גילויו של אוטצי החל ויכוח בשאלה אם המקום שבו נמצא שייך לאוסטריה או לאיטליה. על פי אמנה שנחתמה בשנת 1919 בין אוסטריה למנצחות במלחמת העולם הראשונה. מכיוון שהמקום שבו נמצא אוטסי היה מכוסה אז בקרחון גדול עורר הגילוי שלו מחלוקת באשר לקביעת קו הגבול המדויק. במדידה שנערכה ב-2 באוקטובר 1991 נקבע כי איש הקרח נמצא 92.56 מטר בתוך תחומה של איטליה. לפיכך תבע מחוז אלטו אדיג'ה בעלות על איש הקרח – וקיבל אותה, אם כי הממצאים כולם הופקדו בידי אוניברסיטת אינסברוק שבאוסטריה עד להשלמת המחקר המדעי.
מלבד הכבוד, לבעלות על איש הקרח יש גם משמעות כלכלית. אוטצי מכניס היום יותר משני מיליון אירו רק מהכנסות כרטיסי הכניסה למוזיאון, ויש כמובן הכנסות נוספות, למשל מתעשיית המזכרות. האם בני הזוג זימון, שגילו את אוטצי, זכאים לחלק מההכנסות? על פי החוק האיטלקי צריכה ממשלת מחוז אלטו אדיג'ה לשלם לבני הזוג "עמלת גילוי" בגובה 25 אחוז מערך התגלית. בשנת 1993 הוצע להם מענק סמלי בגובה עשרה מיליון לירטות (כ-5,200 אירו בערכים של היום), והם סירבו לקבלו. בשנת 2003 זכו בני הזוג במשפט שהתנהל בבולצאנו (Bolzano), ובו דרשו מממשלת המחוז 300 אלף דולר, אך זו ערערה על הפסיקה. בינתיים, ב-2004, נפטר הלמוט זימון. ביוני 2006 פסק בית המשפט סופית כי בני הזוג הם המגלים של אוטצי וכי הם זכאים לעמלת גילוי בסך 150 אלף אירו, אך הממשלה טענה כי הוצאותיה על החילוץ, השחזור, המחקר והקמת המוזיאון צריכות לבוא בחשבון בחישוב העמלה. רק בספטמבר 2008 הגיעו הצדדים להסכמה, ואריקה זימון קיבלה את 150 אלף האירו, יותר מ-17 שנה לאחר הגילוי.

בוקסה 2
החברים של אוטצי | שלוש מומיות מפורסמות

*חואניטה
את חואניטה, או "בתולת הקרח של האינקה", מצא האנתרופולוג ג'והן ריינהארד ועמיתו המטפס הפרואני מיגל סאראטה בשנת 1995 בהר אמפטו (Ampato) שבדרום פרו. משערים שהנערה הוקרבה כמנחה לאלים בטווח השנים 1450 1480 לספירה, בהיותה בת 11 15. חואניטה, שנבחרה ב-1995 על ידי המגזין "טיים" לאחת מעשר התגליות החשובות בעולם, מוצגת מאז גילויה במוזיאון סנטורי (Museo Santury) בעיר ארקיפה (Arequipa) שבפרו.

* איש טולונד 
המומיה שנמצאה ב-1950 בביצת כבול בחצי האי יוטלנד (Jutland) בדנמרק, בקרבת הכפר טולונד (Tollund), כפרם של שני הזוגות שבאו אל הביצה כדי לאסוף כבול ומצאו בה את הגופה. מתוארכת למאה ה-4 לפנה"ס. בשל תנאי החניטה השתמרה הגופה בצורה יוצאת דופן, אבל מכיוון שטכניקות השימור לא היו אז מפותחות דיין, התפוררו רקמות הגוף של המומיה בשנים שחלפו מאז הגילוי. הראש המקורי, המחובר לשחזור של הגוף, מוצג היום במוזיאון סילקבורג (Silkeborg Museum) בדנמרק.
אינטרנט: www.silkeborgmuseum.dk

*איש לינדאו
איש לינדאו, שנמצא ב-1984 בביצת הכבול לינדאו מוס (Lindow Moss) בצפון-מערב אנגליה, הפיח חיים במחקר הבריטי של מומיות כבול, שהיה מוזנח בהשוואה לשאר אירופה. מותו של הגבר הצעיר לפני כ-2,000 שנה היה אלים, וייתכן שהיה קשור בטקס כלשהו. לאחר ארוחתו האחרונה הוא נחנק למוות, הוכה בראשו, גרונו שוסף והוא נזרק לביצה כשפניו כלפי מטה. המומיה מוצגת במוזיאון הבריטי.
אינטרנט: www.tinyurl.com/Lindow-Man 


בוקסה 3
קללת אוטצי
חובבי ז'אנר "קללת הפרעונים", המייחסים תכונות קסם קטלניות לכמה וכמה תגליות ארכיאולוגיות, ימהרו לספר כי לפחות שישה מהאנשים שהיו מעורבים בגילויו של איש הקרח ובמחקר עליו מתו בטרם עת, בתאונות או עקב מחלות. פרופ' קונרד שפינדלר מת מטרשת נפוצה 14 שנה לאחר ששימש ראש צוות המחקר שבחן את אוטצי באוניברסיטת אינסברוק. ד"ר ריינר הן, שהכניס את איש הקרח לתוך שק גופות כשידיו חשופות, נהרג בתאונת דרכים. קורט פריץ, מדריך טיפוס אלפיני, שארגן את חילוץ איש הקרח במסוק, היה ההרוג היחיד מצוות מטפסים שנקלע למפולת שלגים באלפים. העיתונאי ריינר הולץ, שצילם את חילוצו של אוטצי מהאתר שבו התגלה, מת מגידול ממאיר במוח. הלמוט זימון, שגילה את אוטצי עם אשתו, אריקה, נעלם ב-15 באוקטובר 2004 באלפים המושלגים כשטיפס לבדו על פסגת הר גרמסקרקוגל (Garmskarkogel), באזור זלצבורג. גופתו נמצאה לאחר שמונה ימים, והוא ככל הנראה מעד ונפל מגובה של כ-100 מטר ומת במקום. פחות משעה לאחר הלווייתו של זימון מת מהתקף לב דיטר וארְנֵקֵה, שהשתתף בחיפושים אחרי זימון. מספר מקרי המוות נראה מרשים, אבל יש לזכור שאלפי אנשים היו מעורבים בגילויו של אוטצי ובמחקרים סביבו, ושנים רבות חלפו מאז חשיפת המומיה, ולכן רק טבעי שמקצתם מתו מאז הגילוי.


טור צד
אוטצי ברשת
אתר המוזיאון הארכיאולוגי של דרום טירול: www.iceman.it/en
אתר התערוכה Ötzi20: www.oetzi20.it